הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל

הרבה פינות נותרו חשופות. ופתאום צריך להיזהר - מאנשים. זו המחשבה הכי קשה שלי אחרי ד. שפתאום צריך להיזהר. נראה לי שאני אקרא לו כ. על שום כלום. זוגיות שמתרסקת היא גם ככה טראומה, גם אם כמעט לא נשארים שברים על הרצפה, חוץ מאיזה נוזל דביק או שמנוני שמלכלך את השטיח. ככה זה, ולא משנה מי הצד היוזם, ואפילו שכל הפרפרים כבר מזמן פרחו ונדמה שהדבר הנכון נעשה, עדיין צריך למצוא מחדש את הנקודה הסינגולרית באמצע של הלב ולפקס אותה. אלא שאז מתוך הסדק, במקום איזה כלום שצריך לתפור ולמלא, בוקע זחל ומתגלם לך מול העיניים, בקצב כל כך איטי עד שנדמה לך שזה לא באמת קורה, את לא באמת מאמינה שהאדם שהכרת ואהבת יכול להפוך בין לילה לזר עוין, אבל בסוף את עומדת באמצע החדר ומולך ניצב גולם, ואת יודעת שאף פעם לא יגיח ממנו בוגר.