שלח לי שקט מעודכן

מה לעשות עם חוסר המנוחה הזה. כמו סרטן הוא שולח גרורות לכל עבר. לאורך כל היממה אני מגלגלת בראש את הדברים שאני מוכרחה להספיק לפני הטיסה בשבוע הבא והגילגול רק מוליד חרדות והחרדות לקפאון ואני יושבת מול המסך ומרפרשת ורק כותבת עוד ועוד מיילים לאנשים שונים עם המילה "בקרוב". כאילו שיש בהבטחות האלו סמן לפעולה, מציאות שתחייב אותי להתכוונן אליה. וזה כאילו שיש רדיו שפועל אצלי בראש ושמכוון לבין שתי תחנות ואי אפשר לכוון במדויק וגם אי אפשר להשתיק. אני צריכה לזוז עם הכפתור קצת לימין או לשמאל, מה שלא יהיה, רק לקלוט איזה תדר נקי, ברור, ששתולים בו, פעם בכמה זמן, כמה רגעים של שקט.