[את החלומות מעדיפה לשמור למציאות]

יום שלישי, 1 במאי 2012

שלח לי שקט מעודכן

מה לעשות עם חוסר המנוחה הזה. כמו סרטן הוא שולח גרורות לכל עבר. לאורך כל היממה אני מגלגלת בראש את הדברים שאני מוכרחה להספיק לפני הטיסה בשבוע הבא והגילגול רק מוליד חרדות והחרדות לקפאון ואני יושבת מול המסך ומרפרשת ורק כותבת עוד ועוד מיילים לאנשים שונים עם המילה "בקרוב". כאילו שיש בהבטחות האלו סמן לפעולה, מציאות שתחייב אותי להתכוונן אליה. וזה כאילו שיש רדיו שפועל אצלי בראש ושמכוון לבין שתי תחנות ואי אפשר לכוון במדויק וגם אי אפשר להשתיק. אני צריכה לזוז עם הכפתור קצת לימין או לשמאל, מה שלא יהיה, רק לקלוט איזה תדר נקי, ברור, ששתולים בו, פעם בכמה זמן, כמה רגעים של שקט.

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

הי :) זאת רנני. באתי להגיד שלום ואני רואה משהו על טיסה. חופש או מעבר לארץ חדשה? מה שלומך? אנחנו בסדר :) עדיין מאוהבת בקטנה :))))

דורותי אמר/ה...

היתה נסיעה - לחופש, הודו (סוג של. החופשות האלו הן דבר מתעתע), ועכשיו אני שוב כאן, מתאוששת.. מתכוננת לטיסה הבאה מכאן. מזל טוב על הקטנטונת :)

אנונימי אמר/ה...

תודה :) כבר אמרתי שזה באמת מזל ובאמת טוב :) מקווה שבכל זאת נהנית בחופש ותהני בנסיעה הבאה :) שולחת לך מייל.