צריך להתבלבל בחן

הפגישה אתמול עם האיש-ללא-אות נגמרה בנשיקה ארוכה מאוד. פעם נשיקה היתה מרקר לציון המשך פעילות, עכשיו היא מרקר לזה שהבחור היה חמוד מספיק בשביל להתלכד עם אדי האלכוהול לכדי נשיקה. לפני שהאדים הסתלסלו לי בורידים הוא טעה בדרכו אלי, איחר בשלושים דקות ואז שאל אם אני מוכנה להגיע לנקודה אחרת מליד הדירה שלי. בסוף הוא הצליח להגיע אבל אז התלונן על המדינה והדלק והחניה בתל אביב ומחירי השכירות ומחירי הנדלן והשתמש הרבה במילים "יש חוק כזה" ו"יש מאמר כזה". תלונות אקראיות פחות עושות לי את זה, וגם אנשים שזקוקים להמון אסמכתאות, אבל הכי פחות עושה לי את זה הם אנשים שנכנסים לסטרס אחרי שהם מתבלבלים. צריך להתבלבל בחן. אבל חוץ מזה הוא היה מתוק למדי והתאמץ למצוא חן בעיני וגם שיתף פעולה כשלקחתי אותו אל מחוזות אחרים מבעיות החניה בתל אביב. והוא גם היה יפה באופן שהפך אותי כנראה לסלחנית יותר מהרגיל. כשהיינו ליד הדירה שלי הוא ניסה את קטע האני-צריך-פיפי-דחוף-חבל-שלא-הלכתי-קודם. התעלמתי ואחר כך הרגשתי כמו תל אביבית מדופלמת. יכול להיות שהמניפולציה היתה רק בראש שלי ויכול להיות שזה טבעם של יחסים, במיוחד כאלה עם תאריך תפוגה אדום. אחר כך בבית, לפני שנרדמתי, חשבתי שהיה יכול להיות נחמד לישון כפיות עם אלף. נראה שאני אוספת כמה שיותר זכרונות בשביל השקט היחסי שהולך לשרור בשנתיים שיבואו אחרי יולי או שאולי ההתעלמות מצרכי הנפש לטובת אלו של הגוף היא הצורה הברורה ביותר של יאוש.