אני מתאפקת מאוד לא להתקשר לאלף. אין שם דבר, לא משנה כמה אני אשכנע את עצמי. מאידך, תשוקתי אותי רודפת. להישאר עם עצמי כרגע זו בחירה גרועה, אבל אין לי חשק לענות לטלפונים, לפגוש חברים או לצאת לעוד דייט שיגמר בנשיקה ארוכה שלרגע תרגיש נכונה וטובה ורגע אחרי תשלח אותי לחשוב על אלף. במקום - אני מתבצרת בלבד שלי, כאילו יש דבר מרגיע דווקא בהתכדררות אל תוך העינוי הפנימי שלי. פעמיים בדקה אני מתכננת מה הדבר הבא שאני אעשה ולא מסוגלת להביא את עצמי לעשות אותו. אין ספק, אני רודפת אחרי חוקייך. אבל הלילות הארוכים והבדידות והשנים והלב הזה שלא ידע מרגוע.
*אנה אפנה / ארז לב ארי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה