קצת חשדני מצידי, אבל קיבלתי מייל עם בקשה לכתובת החדשה של הבלוג. מה יש לי לבוא בטענות? זו אני שהצעתי. אלא שהמייל נכתב באנגלית, ולא סתם באנגלית אלא באנגלית שלו. לרגע ניסיתי לבטל את ההרגשה הרדופה הזו. בכל זאת מטורף לחשוב ש. ובכל זאת אין לדעת אם אכן הכרתי את מי שהיה נדמה לי שהכרתי. ובכל זאת, מה רע לי כאן בשקט היחסי? אז בכל זאת סירבתי.
בינתיים בצד השני של הגלובוס, המנחה העתידית שלי לפוסט-דוק כותבת לי נו, מה עם ההצעת מחקר. כלומר - זה מה שהמנחה שלי היה כותב לו כתב את אותו מייל. היא במקום זאת כתבה באמריקאית טיפוסית האם אני מתכוונת להגיש את ההצעה לקרן שדיברנו עליה והאם אני במקרה רוצה שגם היא תעבור עליה בטרם אגיש אותה. כמעט התחשק לי לכתוב לה שהתכוונתי לשלוח את ההצעה בלעדיה, בסוף עניתי באמריקאית.
בצד הנוכחי של הגלובוס, יש בחור שפעם בכמה זמן מתחשק לי לנשק לגמרי בהפתעה. פחות בגלל העניין הזה של להתנשק ויותר כדי לראות את הפרצוף המופתע שלו. מתארגנת לה ביננו איזו ידידות סלאש פלירט משונים של עבודה משותפת עד מאוחר, לפעמים עד ממש ממש מאוחר בתואנות שונות ומשונות ודו שיח רציף מידי שנע על הסקאלה נעים עד מרגיז עם נטייה קלה לשומרת נפשה תירחק. עדיין מתחשק לי לעשות משהו שיוציא אותו משלוותו, עדיין כדאי לי שלא, עדיין אני מזכירה לעצמי שאני תכף נוסעת וגרוע מזה - הוא נוסע עוד לפני, אז עדיין לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה