[את החלומות מעדיפה לשמור למציאות]

יום שבת, 16 ביולי 2011

ריקוד פנימי

אתמול נסעתי על האופניים בשדרות דוד המלך בשעה של יום שישי שבה השמיים מתקפלים ונארזים מחדש והשמש דועכת והירוק ירוק מאוד. המון אנשים מסתובבים ברחוב ויותר משהם עושים את הדברים שלשמם יצאו מהבית, נדמה שהם יצאו אל הרחוב כדי להיות חלק מההמולה. זו המולה נעימה, במיוחד בחלק שמול כיכר רבין, אנשים בטלים הם נוף נפלא. תמיד בשעה הזו אני שוקלת לעצור רגע ולקנות לעצמי פרחים ולסדר אותם בכלי זכוכית גבוה ולהסתכל דרכם אל המרפסת ואל מה שלמטה ממנה, אבל תמיד מכריעה אותי התנועה, כאילו שאם תיפסק ישבר איזה ריקוד פנימי שלא ניתן יהיה לשחזר.

2 תגובות:

רנני אמר/ה...

זאת שעה יפה, השעה הזאת של יום שישי. אני ישבתי באיזה בית קפה רועש אתמול קצת לפני השעה הזאת, וכשהגיעה השעה, הכל נעשה נעים ורגוע ויפה יותר.
וריקודים פנימיים אף פעם לא ניתנים לשחזור מדויק, לא? :)

דורותי אמר/ה...

אני כבר מתאבלת על לעזוב את העיר הזאת :(
ונכון -זו הסיבה שאסור להפריע להם באמצע...