בין השכבות של העוגה

כל הבוקר ניסיתי להיזכר בשורה מהשיר של רונה קינן מההופעה אתמול. יש לי זכרון עמום שהיא אמרה משהו חשוב, שורה שהתחשק לי לקחת איתי ולהצמיד לפוסט לא קשור, אבל הבירה השכיחה ממני. חצי ליטר של בירה גרמנית כלשהי זה די הרבה בשביל בחורה עם קפסיטי לא מי יודע מה לאלכוהול כמוני, אבל נדמה לי שאני מתחילה להבין מה אנשים מוצאים בנוזל הזה. בזמן שצפינו בהופעה רעיה אמרה שזה מזכיר לה איזו שורה אחרת משיר של אריק ברמן, בין השכבות של העוגה משהו, ואני השלמתי - הם מוחאים לך כפיים. הפעם אנשים קצת פחות בלסו מול פניה הלא מאוד נרגשים של רונה קינן. אנשים לא נרגשים שמעידים על עצמם שהם מאוד מתרגשים זה דבר מאוד משונה.