כמו להיות תמונה שנקרעה

קמתי לבוקר של חורים. הלב כמו גבינה שויצרית והרוח כמו בלון שאיבד את כל האויר שהיה לו. הייתי צריכה עוד זריקת עידוד קטנה כדי להמשיך את רצף המטלות שנותר, שמישהו יקח אותי ביד ויגיד לי עוד רגע מגיעים, את מתקדמת כל כך יפה. עכשיו אני רק רוצה לראות האוס כל היום ואחר כך לשתות מהבירה החביבה עלי בבאר החביב עלי וללהג על דברים טפלים. בא לי גם לפתוח את החלון במרפסת ולצעוק מי קבע שזה העיקר, הרי הטפל נעים וטוב כל כך.