עוד נגיע לארץ חדשה

בפעם האחרונה שהייתי בארה"ב חשבתי שדביק, שאני מתגעגעת לציניות הישראלית. הייתי בזוג. בפעם הזו חשבתי שדביק אבל שדי לי בציניות הישראלית ואולי מוטב לי לומר בציניות שלי, גם אם זה מעט נוח לתת לה צביון לאומי. רב האנשים בקורס היו בגילי או למטה ממנו וכולם היו מסודרים בזוגות כמו בתיבת נוח. לפביו, האיטלקי החביב עלי, שאני משתדלתת לשמר בכל נסיעה לשם, אמרתי שבישראל אני מרגישה נורא טוב עם הסינגליות שלי ובאמריקה, הכל נראה אחרת. פביו הינהן, הוא, בניגוד לשאר, יודע על מה אני מדברת. זו ארץ של מהגרים. והמדע הוא עולם של מהגרים, אף אחד בקורס לא חי במדינה בה נולד. אי אפשר היה אפילו לצפות את רמת האנגלית כי הסינית היתה יותר אמריקאית מהבחור הספרדי שעובד במונטריאול והצרפתית האוסטרלית דיברה באנגלית מושלמת ובנקודה מסוימת כבר התייאשתי מלנסות לשייך אנשים ללאום שלהם. זו ארץ של מהגרים ולמהגרים הרבה יותר נעים בזוג. נראה לי שיהיה קשה שם. נראה לי שהתזוזה המיניאטורית בפרספקטיבה שלי עושה שיהיה קשה כבר עכשיו.