הדברים שקרו בשבועיים האחרונים: הפסקתי לכתוב את העבודה והתחלתי ניסוי. התחמקתי מפגישות עם חברים. לא גמעתי מהבירה האהובה עלי וכשזה קרה, הטעם שלה היה משונה בעיני. כמות הזמן שביליתי עם עצמי שאפה לאפס. הלכתי לחדר כושר בתדירות משביעת רצון. אכלתי אוכל רע. הרגשתי רע עם עצמי. לא כתבתי כאן. דוח מצב.
אני יודעת שיש קשר בין כל הדברים האלו. גם אם הוא חמקמק ופתלתל ונדמה לי לפעמים שהוא רק נסיבתי. אבל נדמה לי שאני כבר יודעת, השגרה מכניסה אותי לטייס אוטומטי. והטיסה תקינה כלפי חוץ, היא ממריאה יפה, חומקת מכל כיסי האויר, התפוקה נראית טובה. אני עושה את הדברים שנותנים תחושה מזויפת של חיים, למשל כושר. אני מפסיקה לשוחח עם עצמי, עצמי מואסת בי, אין לי חשק לראות אף אחד. לא מתחשק לי ללבוש שמלה יפה ולתת לעצמי מרחב שבו אני ועצמי והחלקים האחרים שאני מקפיאה יוכלו לרוץ. צריך כיס אויר או איזה סופה שינערו אותי מהמצב הקיים. אבל יכול להיות שגם אפשר פשוט לנסות לנחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה