לישון בלי לדעת

באחד הפרקים באנטומיה של גריי, מרדית כמעט מתה ואז מגלה שהיא לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שהיא התנשקה עם דרק, מתי היתה הפעם האחרונה שהם היו ביחד, מאושרים. כמעט אפשר לטעון שאין באמת רגע כזה, אבל יש. יש נקודה שבה החיים מתניידים להם על מסילה אליפטית וקמים בבוקר ולא חושבים על איך בעוד שבוע תתחיל להתאדות הזוגיות שהיינו בתוכה שנתיים וחצי. ואת הרגע החמקמק, שבו למחשבה אין עדיין אצבעות וריאות מפותחות, אני לא מצליחה למצוא. אני לא מצליחה להיזכר מתי היתה הנשיקה הנאיבית האחרונה עם כ. מתי היתה הפעם האחרונה שבה חיבקתי אותו במחשבה שזה יהיה לתמיד, שתכף ניסע ביחד לארץ רחוקה, שהתעוררנו בבוקר וזה היה עוד בוקר שבו נעים להתעורר יחד, שהלכנו לישון מחובקים בלי שהיה צורך לתמלל את הרגע, זו היתה פשוט השגרה, שגרה שבה הזוגיות טרם הנביטה את המחשבות האובדניות שלה. ובעצם לא רק עם כ. אלא עם כל אחד אחר. ומה היה קורה לו באותו רגע פתלתל היה מישהו מודיע לי, תראי, זה קורה עכשיו.