ג. שואל אותי אם אני רוצה בירה, אני ממלמלת משהו על זה שרק נכנסתי הביתה וסוגרת. אחר כך אני רוצה להתקפל במיטה ולישון. זה קצת מאוחר מידי וזה יום רע מידי וכשזה נהיה ממשי מנקרת לי החרדה הזו שג. לא טוב לי. הוא נער מתבגר, לא מישהו עם עמוד שדרה מתוח וזה יגמר בבכי.
ביום שישי הלכתי לשתות בירה עם אחותי והצטרפה חברה שלה. קראו לה אלה. היה נעים ומצחיק. אלה היתה חמודה במיוחד. אחותי נעלמה לאיזה זמן ונשארנו רק שתינו והיא היתה חמודה מאוד. סיפרה שהשבוע עברה לגור עם החבר שלה, ואמרה עוד כמה דברים שנשמעו לי חשודים במקצת אבל הזויים מידי אז לא שאלתי. בסוף אמרה את שמו. החבר שלה הוא גימל הישן. גימל הישן שלי. כמה הזוי. גימל שהיה איתי ארבע שנים שלמות. ג. שאפילו לא הזכיר באוזניה את השם שלי. אי אפשר לפספס את השם שלי. הוא נדיר מידי בשביל לא לעשות את הקישור המתאים. מאז עברו כמעט שלוש שנים. השנים שבהם הוא נס על נפשו ממני, כאילו שאני קין.
בשבת אחותי לקחה את שתינו אל תחנת האוטובוס ונסענו יחד את כל הדרך לתל אביב וחשבתי לעצמי שהיא עדיין חמודה ושהיא מתאימה לו. כי היא לא שואלת שאלות ואני שאלתי יותר מידי את מי ששאלות החריבו את נפשו, עד שהוא היה צריך לנוס.
בשבוע שעבר הלכתי עם ש. ברחוב ופתאום עבר מולנו אדון כלום, אמרתי לו שלום והוא מילמל משהו ונס על נפשו. אני וש. הסתכלנו אחד על השני המומים. מה יש לו לנוס על נפשו. אני זו שהייתה צריכה לנוס. ועכשיו ג. שואל את מה שהוא שואל ויש כל כך הרבה תשובות אחרות לשאלה שלו, אבל אני לא מצליחה למצוא בעצמי את הילדה השמחה שיש בי. היא התקפלה במיטה והלכה לישון. תוהה לרגע אם גם ש. ינוס על נפשו ממנה יום אחד ואם היא צריכה להניס אותו כבר עכשיו כדי לשמור עליו מפני הדבר הזה שכולם נסים ממנו, אבל המחשבה דועכת והיא נרדמת ואני פה מול כל המילים האלו, מרגישה כמו קין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה