[את החלומות מעדיפה לשמור למציאות]

יום שלישי, 27 בספטמבר 2011

שמחת הפרטים הקטנים

חשבתי היום על אלה שנמצאת ביחד עם גימל הישן כבר שנה ולא יודעת איך קראו לחברה הקודמת שלו. זו נשמעת לי כמו עובדה מדהימה. הרי בארבע השנים שהיינו יחד הוא הצליח לגרור גם אותי אל המקום הזה עד שנחנקתי ודי לי בעובדה הזו לבדה בשביל להבין את הקלאש הגדול שבגללו נפרדנו. גם ג. החדש (שנקרא לו סתם גימל?) וגם ש. אמרו לי היום, כל אחד בנפרד, שלי זה לא היה קורה, כי אני חוקרת. שניהם השתמשו באותה מילה ואני חשבתי לעצמי שזה נכון, אני מוכרחה לדעת ואני אוספת את האנפורמציה ומאחסנת אותה בכל מיני תאים שהיה כדאי לו היו מאוכלסים בדברים חשובים יותר ובכל זאת אני לא יודעת אחרת, לבד מלאסוף ולאחסן ולדרוש בפרטים. ש. שהעביר הבוקר סדנה סיפר לי שהוא שאל את המשתתפים מהי השריטה שלהם ואת כל התשובות המצחיקות שהוא קיבל, ואני עצרתי לרגע ואמרתי לו שאני לא יודעת מהי השריטה שלי ואז הוא צחק את הצחוק המדבק שלו ואמר אבל אני יודע מה השריטה שלך, השריטה שלך היא פרטים.

2 תגובות:

רנני אמר/ה...

הי :) לא קראתי פה כמה זמן וקצת הלכתי לאיבוד עם השין גימלים :) מי זה ש? האחרון עם השנתיים והבנות? אבל בכל מקרה אני מקווה שיהיה לך טוב עם החדש :) וגם אני איתך בפרטים הקטנים, ואני לא יודעת אם זאת שמחה, זה פשוט איך שזה, לטוב ולרע. אין לי בדרך כלל ואת היכולת להסתכל על התמונה בגדול ולפעמים זה מפריע, אבל לא סוף העולם. לא? :)

דורותי אמר/ה...

זה לא באמת משנה מי זה מי נכון? לאחרון קוראים אדון כלום, אני חושבת שהוא הרויח את השם שלו ביושר.
הפרטים הם נחמה גדולה.