Its five o'clock

פלירטוט שנמשך יותר מידי זמן עובר אצלי לתחום האפל הזוכה לשם: "זאת רק אני כאן". המציאות החדשה מתמזגת לי לתוך הראש ומשכנעת אותי בקיומה, אני מסתכלת מסביב ואומרת לעצמי שאף אחד לא משחק איתי פה, צריך טו לט גו. קצת כמו מסטיק לעוס יתר על המידה שאיבד את הטעם, המרקם והריח, אבל בשניה שזורקים אותו לפח, מרגישים בחסרונו. ועדיין - לפעמים עדיף בלי מסטיק בכלל מאשר עם מסטיק רע, והמסטיק הזה באמת רע. בעוד חודשיים או שלוש ג. (החדש? האם אני הולכת אחורה?) יסע וחצי שנה לאחר מכן אני אסע ולא לאותו מקום. אז משותפה פעילה הפכתי למתבוננת, אני מאפשרת למשחק להתנהל אבל לא לוקחת בו חלק. קל לי יותר לאהוב את עצמי מתבוננת, במקום להיות מלאת ספקות ושרויה בחוסר ודאות, אני עוברת לפורמט החביב עלי, להיות בשליטה.