הבעיה העיקרית בלכתוב את הדוקטורט הזה היא שכל היום אני מוכרחה לחשוב. זה נורא לחשוב כל כך הרבה. אני מתגעגעת כל כך לעבודת מעבדה, הכי רוטינית, הכי משמימה רק שתהיה סוג של עבודת כפיים. אני מוצאת את עצמי מבשלת יותר מהרגיל, כי אני זקוקה לאיזה עיסוק ידיים. וניגנתי, ניגנתי עד שהמורה הפתיעה אותי בשיעור קשה במיוחד שהיה צריך לחשוב בשבילו וכל המרץ שהופנה לשם דעך באחת. אני לא זוכרת מתי הגוף כאב לי כל כך והאמת העצובה שהוא כואב לי מהתנוונות, זה לא ישנה לכמה הליכות או רכיבות על האופניים אני אצא (ואני לא יוצאת להרבה), הגוף מתפרק מלא-לזוז.
בעצם, הבעיה העיקריה עם הדוקטורט הזה היא שצריך לכתוב אותו.
2 תגובות:
לא ידעתי שאת מנגנת :) או שידעתי ושכחתי? על איזה כלי? ובהצלחה עם הכתיבה. אני תמיד חשבתי שדוקטורט זה גדול עלי בגלל הכתיבה הלא נגמרת. המממ וגם כי צריך רעיון טוב במיוחד :)
אולי הזכרתי את זה, כבר לא זוכרת.. אני לומדתי על אורגנית, שזו בעצם הורסיה הזולה והנוחה לפסנתר... אבל אני איטית ויש לי מעט מאוד כשרון, אבל הרבה מוטיבציה :)
הרעיון לדוקטורט לא ממש נובט בכתיבה, אלא בעבודה עצמה. היו לרעיונות ארבע שנים להתפתח ועכשיו צריך לאסוף אותם, שזה אפילו גרוע יותר מאשר מלהמציא אותם...
הוסף רשומת תגובה