תאטרון רוסי

אלעד ואני משחקים. הוא אומר "נתחיל בקפה. אחר כך תשנאי אותי גם ככה" ואני עונה לו "בסוף תתאהב בי, תמיד בסוף, אף פעם לא בהתחלה, אבל זה לא יחזיק יותר מחודש". ואחר כך תנוס על נפשך מפני ברחוב, בדיוק בשניה שאני אאיר אליך חיוך רחב שילך וידעך ככל שתקטן במורד הרחוב. ככה שנינו, במעגלים, איש אישה והכרוניקה הידועה שלהם, בריקוד מתוזמן היטב, במודעות מכאיבה, בשעשוע צוהל. אחר כך הוא יגיד, אני לא אתאהב בך, אבל אפשר לישון קצת ביחד, כפיות וזה. ואני אחזור אחריו ויגיד "וזה" ואוסיף שהוא איש של אשליות מתוקות, והוא יתעקש שאפשר להוציא אותנו החוצה, אל סרט, ספה ואני אחייך. ועוד לא נפגשנו.