כלניות

ג. היה כאן אתמול ונישקתי אותו וכל הזמן חשבתי לעצמי שאני מנשקת את ג. אחרי אלוהים יודע כמה זמן של מתח מיני ושתי בירות וגם אז אני הייתי זו שנישקה אותו. עצרתי רק כדי להגיד לו שזה עלוב. אני לא זוכרת מה הוא ענה. אחר כך הוא נשאר לישון. בכלל לא הזדיינו. הוא נוסע עוד פחות משלושה שבועות ואני צריכה לשים אותו בתוך קופסה. אני לא יכולה להזדיין עם אנשים ואז לשים אותם בקופסה. כאילו שהעצבים החשופים נגלים בשניה שאני מתפשטת. אני מתפשטת בכל כך הרבה צורות, יש כל כך הרבה ממני לעולם ורק את ההתפשטות האחרונה הזו אני מוכרחה לשמור לעצמי כדי לשמור את עצמי, כי שם נולדת הפוסט טראומה שלי מחדש. וג. הוא לא מהאנשים שישנים מכורבלים, אז הייתי קצת מופתעת שהוא קם לכבות את האור ולהתפשט ולהיכנס מתחת לשמיכה. פעם הוא אמר לי שלישון עם מישהו אחר זו האינטימיות הכי גדולה בעיניו ובבוקר הוא אמר שיש לו תחושה שעברנו כבר מזמן איזה סף של אינטימיות. אחר כך דיברנו על הדייט שיש לי היום עם אלעד והשתמשנו הרבה פעמים במילה "מוזר". והרגשתי בחיים.