איך אני תמיד מתאהבת באנשים שקופים, שכל האישיות שלהם פרושה ברשת ובעיניים שלהם והידיים שלהם ערומות לגמרי. והמילים שלהם רהוטות והעולם שלהם מתומלל עד לפרטים הקטנים. ואני אוהבת את זה וגם שונאת את זה ומפחדת מהשקיפות הזו שנוגעת לי ישר לתוך הלב כמו אגרטל דקיק שקוף שבור שהקצוות החדים שלו חותכים לי את העור ומזכירים לי מה אני צריכה ומה אני לא מסוגלת לשאת.