בתוך הצינורות

מאז הטביעה ההיא אני בתוך הצינורות, ונדמה שכל קצה של צינור רק מוביל לצינור חדש. אני לא יודעת איך לעלות למעלה. אחרי חודש נוסף של תעיה עם אלף אמרתי לו שזה לא יקרה. אני והוא. כדאי שאזכיר לעצמי גם מחר בבוקר שאני ואלף זה לא מהדברים שקורים. נעים לי בחברתו, אבל הוא לא הבן אדם שאקח איתי למדינה אחרת. משהו גדול צריך לקרות ביני ובין האיש שאקח איתי וביני ובין אלף קורים דברים קטנים. אלף הוא אחד שנעים להתכרבל איתו מול הטלויזיה אבל הוא לא אחד להתקשר אליו אחרי יום גרוע. הוא בקושי נושא את עצמו, מין עלה נידף ברוח ואני ניסיתי לשאת אותו איזה זמן, באיזו תקווה עלומה שהוא יצליח לראות את מה שהוא לא רואה על עצמו, על העולם, אבל זה היה נאיבי. אולי אפילו הרואי יתר על המידה. אולי גם קצת פאתטי. אני נמשכת לאנשים עם פגמים קטנים ומתקשה ללכת כשמתבררים ממדי האסון. הוא לא איש רע, אלף. הוא אפילו ילד מתוק והוא פשוט לא האיש בשבילי ובבוקר בבוקר כשאני קמה, עלי להזכיר לעצמי בשלישית, אסור שיוליך אותי הפחד להיות לבד.