יום שני, 27 בפברואר 2012
עלי להודות
עלי להודות בניצניו של שיעמום קליני. לא מהסוג שריפוי בעיסוק או הרפתקה מזדמנת עשויים לפתור. מהסוג שהורג. מהסוג שיוצא לפגישה לצורך הריגוש, שמזמין לאכול בשביל להפעיל את בלוטות הטעם שמסרב לאכול מאותה הסיבה. מהסוג שמקליק הלוך וחזור ללא מטרה, מהסוג שמרכיב רשימות מטלות בכדי לבהות בהן. עלי להודות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה