האף שלי נוזל ונוזלים עוד דברים. למשל, שפיות דעתי. כמנהגנו זה מכבר, אלף ואני, בילינו שלושה או ארבעה ימים ברצף עד שמנת היתר שילחה אותנו איש איש לביתו. בזמן הזה, התעלמתי משיחות רבות מידי שחייג האיש ללא אות. עם הבחור מהמסיבה הלכתי לבראנצ' בשישי בצהריים, בצהריים עמוסות מידי. כדי להתמודד עם ההמון הפריפריאלי שגעש את רחובות תל אביב, הוא נאלץ לשאת את הכלב הקטנטן שהותירו באחריותו על הידיים ובאופן כללי הוא נראה לי מבוהל מאוד. הקפה היה נחמד, גם הטיול. היה בו משהו גברי מאוד, אין לי מושג מה זה אומר, אבל אולי זו הסיבה שנפרדו דרכינו אחרי אותו צהריים. יש לי נטיה לחבב גברים נשיים במקצת, כמו למשל את אלף שהפליא במתיקותו, אבל תוך יומיים חזר להיראות כמו הבחור שאסור לי להישאר איתו. נפלאות דרכי העולם ועד היום, די מוזר, לא הבנתי דבר.
קודם ראיתי תמונה מקרית של אדון כלום עם החברה החדשה שלו שדומה לי במקצת. לא התעצבתי, אפילו קצת שמחתי בשבילו. בתמונה הוא נראה מעט אומלל וכבוי. מעניין אם זה רק בעיניים שלי. בינתיים, האף שלי נוזל וקצתי בהמתנה לתשובות מהעולם. החיים שלי בהמתנה כבר שישה חודשים. מהרגע שכתבתי את הצעת המחקר ושילחתי אותה לאויר העולם, שמתי בהמתנה את הזוגיות שלי ואת המנוי לחדר כושר. התחלתי לטפח תהיות כמו מה לעשות עם הדירה שלי כשאסע, עם הספרים שלי, עם המחקר שלי. קצת נמאס לי. זה פוסט בלי פואנטה. עד היום בסביבות חמש ושלושים וזה. היא אומרת עזוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה