בעיר הזאת

בהשוואה לפגישה הראשונה שהיתה נפלאה, הפגישה השניה היתה מאכזבת משהו. בעיקר היה בה יותר מדי ממנו - אומנות שלמרבה הצער, מעטים השכילו לפתח. לרגעים מסוימים הוא הזכיר לי את אחי. לא בדיוק זכרון של אחי האהוב וזה והרגשתי שאני מאוד נרתעת ממנו, פיזית. בפגישה הראשונה חשבתי שהוא נראה טוב. אני עדיין חושבת ככה, אבל משהו בו דחה אותי. הנשיקה היתה פושרת מאוד, הרגשתי שהתנשקתי איתו מכוח איושהי אינרציה, ולא מתוך תשוקה אמיתית, כאילו שזה היה הדבר שהייתי אמורה לעשות באותו רגע. לרגע זה הזכיר לי את ג' הישן. עוד זכרון לא טוב. ואז הגיעה ההשוואה הבלתי נמנעת, לאלף. ביני לביני אני עדיין מנסה לברר מה זה הדבר הזה שהיה שם עם אלף. התשוקה אליו היתה כל כך מוחלטת ואני לא חושבת שדומה למשהו שחויתי אי פעם. אלף הוא לא בדיוק מהבחורים שמסובבים אחריהם את הראש ברחוב. הוא חמוד, אבל לא משהו עוצר נשימה, ועדיין, האינטימיות הפיזית שנוצרה ביננו כאילו הותאמה למידותיי במדויק. היה בו איזה שילוב מנצח בין רגישות לספייס הפיזי הדרוש לאנשים ביחד עם סקס אפיל שדיבר בדיוק אלי. כמה חבל שלרגישות הזאת לא היה ביטוי בשום שטח אחר בחייו, כי מכל בחינה אחרת, אלף נשאר הרחק מאחור. אחרי שהסתובבנו בשני בארים, ד' ואני, הוא ליוה אותי הביתה, אבל גם כשהגענו אלי, הוא לא עצר ונפרד לשלום, אלא שאל אם יוכל לעלות. ש' ואני קוראים לזה נקודת החישוב מסלול מחדש. חבל שאין לאנשים מנגנוני בקרה כמו לג'י פי אסים. לא מאוד התאים לי אבל לא כל כך הצלחתי לבטא את זה. במקום זאת, ערכתי תיאום ציפיות גמלוני במקצת על מה ההזמנה כוללת במדויק, ובעיקר על מה היא לא כוללת. יש סיטואציות שנורא קשה לי להתנהל בתוכן בחינניות והאיבה על חוסר היכולת לבטא את עצמי מופנית כלפי מי שעורר את חוסר הנוחות, ובכל זאת, עלינו אלי ולמשך איזה זמן פיטפטנו בנעימות במרפסת. לרגע הרגשתי כאילו אני מפטפטת עם ידיד ולא עם מישהו בדייט השני שלנו. דבר מהתשוקה החולפת בבאר לא חזר על עצמו ויותר מפעם אחת שאלתי את עצמי מתי הוא מתכוון ללכת. עד שנדמה היה שהוא מגייס מספיק רגישות להגיב לפיהוקים שלי, הוא שאל (די בחוסר חן) האם הוא יכול ישאר לישון. עניתי שלא. זה היה כל כך מנותק מהקשר ועל גבול המעיק. מין הרגלים של קיבוצניקים, חשבתי לעצמי (תוך כדי הקלה) אחרי שהוא הלך. הרגלים של קיבוצניקים שעבורי הם מבטלי תשוקה אולטימטיביים, הרגלים שיש בהם לדרוס מהר מידי את העדינות הנדרשת בחציית המרחק לעבר אנשים חדשים. נראה לי שגדלתי להיות ילדת עיר.