לופ

כמעט מתבקש לקרוא לד' דנידין. כשאני פוגשת אותו אני חשה בענני חוסר המשיכה כלפיו אבל בטלפון הוא שוב נשמע לי נחשק. לא מדובר בעננים מוחלטים אלא במשהו אפרפר, יש רגעים שבהם כן ואז רגע שלא, והרגע הזה שלא מזכיר לי מערכת יחסים ארוכה מידי שבה ביליתי בלשכנע את עצמי שהכל בסדר. משיכה מינית היא מרכיב הכרחי. היא מה שמחזיק קשרים מלגסוס, היא מה שמחזיק קשרים רופפים מלהיפרם. ואי אפשר לשים את האצבע על מה בדיוק המרכיבים, כל העסק חמקמק ולא הגיוני, אבל כמו הדילמה הישנה עם ג', כשאנחנו מדברים, הוא נשמע לי כמו האיש שהייתי רוצה לחיות איתו, אבל כשאנחנו נפגשים אני שואלת את עצמי האם אני בטוחה לגבי זה. חלפה בראשי המחשבה שאנשים כמו דנידין וג' מעוררים בי רתיעה דווקא בגלל המתאימות שלהם בשבילי. זה קצת כמו לשכנע את עצמך שחוסר הכימיה בינך לבין הפסיכולוג הוא הסיבה שמלכתחילה חיפשת אחד, ובכל זאת. עם אלף לא התלבטתי כל כך. הכל נראה מתאים כל כך, אולי דווקא - בגלל שהיה כל כך לא מתאים.