צל כבד ירח מתאבד

בצהריים רציתי לכתוב כאן שכיף לי איתו. ובאמת. כיף. בילינו המון זמן ביחד, אבל מתחילים להתגנב אצלי החששות. לא כי רע, לא כי הוא איזה ורסיה ביזארית של אלף. אלא דווקא בגלל שהוא נורמלי. מורכב אבל נורמלי, מהסוג שקורים איתם דברים מבלי שצלים גדולים יעיבו או יעמדו בדרך. אפשר היה אפילו לחשוב שקצת מוזר שהן חיכו עד כה, החששות, אבל הן חיכו, מאוד בסובלנות, ועכשיו נראה שנמאס להן. השבועיים הבאים שלי מרוצפים בטיולים ובנסיעות ובעוד שבועיים אני אטוס לחודש שלם. זה זמן גרוע לכאורה, רק התחלנו להכיר. אנחנו רק מתחילים להרגיש בנוח האחד בחברת השניה. ומצד שני, מתישהו באחד החודשים הקרובים אני גם אסע לפוסט. לא לחודש, גם לא לחודשיים. אין לי מושג מה יקרה ואם לשאול משפט שהוא אמר בהקשרים אחרים לגמרי - אני בכלל לא חושבת ברזולוציה הזאת. אבל תגיע נקודה כזאת ונדמה לי שכבר משהו ממנה, צל כהה, נמצא כאן.