חוסר המנוחה שלי נפתר כמעט תמיד בפעולות. לא כל כך משנה אם לפעולות האלו יש רציונל או נרטיב או אפילו תכלית, כל מה שדרוש הוא אינרציה. להמשיך לנוע ולא לשאול למה זה טוב. הנקודה שבה אני צריכה להתעמת עם חוסר המנוחה היא תמיד הנקודה בה התנועה נפסקת בלי אזהרה מוקדמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה