אולי כאן נגמרת דרכי

בסוף הוא התקשר וביקש שנדבר. הזהרתי שאין לי מה לומר, והוא עונה בבטחון שלא אופייני לו שלו דווקא יש מה לומר, שהוא חשב על דברים. הוא הצטרף אלי לקפה במקום שבו עבדתי ודיבר. נאם נאום ארוך מאוד ואני, באיזו התמדה לא מוסברת, התעקשתי לשמור על שתיקה. הוא נראה קצת נסער, כאילו לא פשוט לו לומר את הדברים שבא להגיד, אבל הנסערות שלו לא מצליחה לגעת לי ללב. משהו נסגר אצלי אתמול וכעת הוא ממאן להיפתח בשנית. אחרי זה אנחנו הולכים קצת ברחוב שמוביל אל הבית שלי. ההליכה מקלה עלי ואני מצליחה להגיד אי אילו דברים, אבל הניתוק נוכח עד כאב. אנחנו עוצרים בגן משחקים. אני מתנדנדת והוא נשען על קיר לצידי. אנחנו ממשיכים לדבר או שותקים. הנדנוד מנחם אותי. בסוף אני אומרת לו שאני עולה הביתה לישון. יש הבנה שבשתיקה שהוא לא מוזמן. הוא אומר, אני אתקשר אליך מחר. אני שותקת. הולכים איש איש לדרכו.